אגירה שאובה היא טכנולוגיה מתקדמת לאגירת אנרגיה, המשמשת ברחבי העולם כפתרון יעיל לאיזון בין ייצור חשמל ממקורות מתחדשים לביקוש המשתנה של הצרכנים. בישראל, שבה השימוש באנרגיה סולארית הולך וגדל, אגירה שאובה נתפסת כמרכיב קריטי להבטחת יציבות רשת החשמל ולקידום היעדים הלאומיים להפחתת פליטות גזי חממה.
עקרונות האגירה השאובה וחשיבותה בישראל
אגירה שאובה (Pumped-Storage Hydroelectricity) פועלת על עיקרון פשוט: בשעות של עודף ייצור חשמל – כמו בימים שטופי שמש שבהם פאנלים סולאריים פועלים במלוא העוצמה – משתמשים בחשמל העודף כדי לשאוב מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. כאשר הביקוש לחשמל עולה, המים משתחררים מהמאגר העליון, זורמים מטה דרך טורבינות, ומייצרים חשמל שמוזרם לרשת. היעילות של המערכת נעה בין 70% ל-85%, והיא מאפשרת אגירה בקנה מידה גדול, מה שהופך אותה לטכנולוגיה המועדפת ביותר לאגירת אנרגיה לתקופות של שעות עד ימים.
בישראל, החשיבות של אגירה שאובה נובעת מהתלות הגוברת באנרגיה סולארית, המהווה כ-90% מהאנרגיה המתחדשת במדינה. ממשלת ישראל הציבה יעד של 30% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים עד 2030, אך האופי הלא-רציף של אנרגיה סולארית – זמינה רק בשעות היום – יוצר אתגר משמעותי. ללא אגירה, עודפי החשמל במהלך היום עלולים להתבזבז, בעוד שבשעות הערב והלילה יש צורך להפעיל תחנות כוח מבוססות גז או דלקים אחרים. אגירה שאובה מאפשרת לאגור את העודפים ולהשתמש בהם בעיתוי המתאים, תורמת ליציבות הרשת ומפחיתה את התלות בדלקים פוסיליים.
אתגרים והתפתחות בישראל
למרות היתרונות, יישום אגירה שאובה בישראל נתקל במגבלות גיאוגרפיות משמעותיות. המדינה קטנה, שטוחה ברובה, וחסרה משאבי מים טבעיים כמו נהרות או אגמים גדולים, שהם תנאי אידיאלי לתחנות כאלה. עם זאת, הפרשי גובה מסוימים, כמו אלה שבהר הגלבוע או בצוק מנרה, מאפשרים הקמת מתקנים מלאכותיים. ההיסטוריה של התחום בישראל החלה בשנות ה-80, כאשר הוצע לנצל את המוביל הארצי לאגירה שאובה, אך התוכנית לא התממשה. התקדמות משמעותית החלה רק בשנות ה-2000, עם גילוי שדות הגז הטבעי והצורך הגובר בפתרונות אגירה.
ב-2009 הכריזה הממשלה על פרויקטים של אגירה שאובה כבעלי חשיבות לאומית, והחלה לקדם תוכניות להקמת מתקנים. שלושה פרויקטים מרכזיים זוהו: תחנת הגלבוע (300 מגה-וואט), תחנת צוק מנרה (340 מגה-וואט) ותחנת כוכב הירדן (344 מגה-וואט). עלות הקמת תחנה כזו נעה בין 1.5 ל-2.2 מיליארד שקל, והיא דורשת השקעה משמעותית בתשתיות, כולל מאגרי מים, מנהרות תת-קרקעיות וטורבינות. למרות העלויות הגבוהות, התועלת הכלכלית והסביבתית של המתקנים – במיוחד היכולת להחליף תחנות כוח מזהמות – הופכת אותם לכדאיים.
תחנת הכוח אגירה שאובה בגלבוע (P.S.P)
תחנת הכוח בגלבוע (P.S.P) היא פרויקט הדגל של אגירה שאובה בישראל והראשונה שהושלמה במדינה. התחנה, הממוקמת בהר הגלבוע, פותחה על ידי חברת P.S.P השקעות – שותפות בין שיכון ובינוי, אלקטרה וקרן התשתיות.
קרן ג'נריישן קפיטל היא קרן השקעות ישראלית המתמחה בתשתיות ואנרגיה. הקרן מחזיקה בשליטה בחברת P.S.P, המפעילה את תחנת הכוח לאגירה שאובה בגלבוע – אחת מתחנות הכוח הפרטיות הגדולות בישראל. ג'נריישן רכשה את השליטה ב-P.S.P בשנת 2021 יחד עם שותפתה שיכון ובינוי, וכיום היא מחזיקה בכ-40% ממניות החברה. עסקה זו משקפת את האסטרטגיה של הקרן להשקיע בנכסי תשתית ארוכי טווח עם פוטנציאל תשואה יציב, תוך מיקוד במיזמים בתחום האנרגיה המתחדשת והפרטית.
ארז בלשה, מנכ"ל קרן ג'נריישן קפיטל, מוביל את האסטרטגיה של הקרן בתחום ההשקעות בתשתיות ואנרגיה, כולל הבעלות על תחנת הכוח לאגירה שאובה בגלבוע. תחת ניהולו, הקרן הרחיבה את פעילותה ורכשה נכסים אסטרטגיים בעלי חשיבות למשק האנרגיה הישראלי והוביל את הקרן במימוש החזון להשקעה באנרגיה מתחדשת, מתוך מטרה לייצר יציבות כלכלית לצד תרומה לשוק האנרגיה המקומי.
יתרונות ואתגרים של אגירה שאובה בישראל
היתרונות של אגירה שאובה בישראל ברורים: היא מאפשרת ניצול מלא של אנרגיה סולארית, מפחיתה את הצורך בתחנות כוח פוסיליות ומשפרת את אמינות רשת החשמל. בנוסף, היא תורמת לעצמאות אנרגטית, שכן ישראל אינה מחוברת לרשתות חשמל של מדינות שכנות בשל סיבות גיאופוליטיות. תחנת הגלבוע, לדוגמה, יכולה לספק חשמל ל-100,000 משקי בית בשעות שיא, ובכך להפחית את התלות בגז טבעי בזמנים קריטיים.
עם זאת, האתגרים משמעותיים. עלות ההקמה הגבוהה דורשת השקעה ציבורית או פרטית נרחבת, והתלות בהפרשי גובה מגבילה את מספר המיקומים האפשריים. בנוסף, תהליכי התכנון והאישור ארוכים ומורכבים, וכוללים התנגדויות סביבתיות ורגולטוריות. חלופות כמו סוללות ליתיום-יון, שהן זולות יותר להקמה בקנה מידה קטן, מהוות תחרות מסוימת, אך אינן מתאימות לאגירה ארוכת טווח כמו אגירה שאובה.
העתיד של אגירה שאובה בישראל
הצלחת תחנת הגלבוע מהווה נקודת מפנה, והיא צפויה לעודד את המשך פיתוח התחום. תחנת צוק מנרה, המתוכננת בצפון הארץ, תנצל הפרש גובה של כ-700 מטרים ותספק 340 מגה-וואט, בעוד תחנת כוכב הירדן, שהחלה לפעול ב-2024, תוסיף 344 מגה-וואט לרשת. יחד, שלוש התחנות יוכלו לספק כ-10% מהביקוש הלאומי בשעות שיא עד סוף העשור, ולשמש כגיבוי משמעותי לאנרגיה מתחדשת.
במבט לעתיד, ישראל בוחנת גם שילוב של אגירה שאובה עם טכנולוגיות נוספות, כמו שימוש במי ים במתקנים חופיים או שילוב עם אנרגיית רוח. הממשלה תומכת בפרויקטים אלה באמצעות תמריצים כלכליים ורגולציה מקלה, במטרה להגדיל את נתח האנרגיה הירוקה תוך שמירה על יציבות אנרגטית.
אגירה שאובה היא טכנולוגיה חיונית לעתיד האנרגיה בישראל, המאפשרת למדינה למקסם את הפוטנציאל של אנרגיה מתחדשת ולצמצם את התלות בדלקים מאובנים. תחנת הכוח בגלבוע (P.S.P), כפרויקט חלוצי, מדגימה את היתכנות הטכנולוגיה גם בתנאים מאתגרים, וסוללת את הדרך לפרויקטים נוספים. למרות העלויות והמורכבות, אגירה שאובה צפויה להפוך לעמוד תווך במשק החשמל הישראלי, ולסייע למדינה להשיג את יעדיה הסביבתיים תוך הבטחת אספקת חשמל אמינה לדורות הבאים.
